alis

סיפורה המצמרר של מגישת הטלוויזיה כריסטין צ’אבק בשני סרטים חדשים

בבוקר ה-15 ביולי, 1974, התיישבה מגישת הטלוויזיה האמריקאית בת ה-29, כריסטין צ’אבק, מול מצלמות האולפן של תוכנית הבוקר הקהילתית, Suncoast Digest. טרם עלייתה לשידור, היא טענה בפני חבריה לעבודה כי עליה לפתוח את השידור בדיווח חדשותי – צעד שהיה חריג בעבורה, שכן האורחים נכנסו לתוכנית ללא הקדמות. לאורך שמונה הדקות הראשונות של השידור, צ’אבק עסקה בשלושה אייטמים חדשותיים כלל ארציים ובתקרית ירי שהתרחשה במסעדה מקומית. לאחר שסרטון הוידיאו שאמור היה ללוות את הידיעה מן המסעדה נתקע, צ’אבק פנתה אל המצלמה ונשאה את הדברים הבאים: "כחלק משמירה על המדיניות של 'ערוץ 40' להביא לכם את 'הדם והקרביים' העדכניים ביותר, חי ובצבע, אתם עומדים להיות הראשונים לראות דבר נוסף – ניסיון התאבדות". מיד לאחר מכן שלפה אקדח, הצמידה אותו מאחורי אוזנה הימנית וסחטה את ההדק. השידור הוחשך אך ההתאבדות ככל הנראה עלתה לאוויר. משך שנים, התקרית הזו הובילה רבים לחיפוש קדחתני אחר תיעוד מוקלט של הרגע המצמרר הזה. חיפוש אחר קלטת שהפכה ל'גביע הקדוש' עבור אלו שתרים אחר מסמכים והקלטות קשים לאיתור.
השנה קרה דבר די מדהים בהקשר לסיפורה של כריסטין צ’אבק. בפסטיבל סאנדנס הוקרנו במפתיע שני סרטים שעסקו בדמותה: "כריסטין", סרט עלילתי בבימויו של אנטוניו קמפוס; ו"קייט מגלמת את כריסטין", סרט מטא-דוקומנטרי בבימויו של רוברט גרין. אך זה לא נגמר כאן. אחרי שנים של ספקולציות והטלת ספק באשר לקיומה של הקלטת המתעדת את אותו שידור טלוויזיוני טראגי, לאחרונה הגיעה תשובה חד משמעית – הקלטת קיימת. היא אותרה בביתה של מולי נלסון, אלמנתו של רוברט נלסון שהיה בעליה של תחנת WXLT בפלורידה, בה שודרה תוכניתה של צ’אבק. נלסון אמרה כי לאחר שגורמים שונים ניסו להשיג ממנה את הקלטת, היא חששה לביטחונה ועל כן החליטה להפקיד את הקלטת במשרד עורכי דין. לדבריה, הייתה מעדיפה להרוס את הקלטת אך נמנעה מכך בשל בקשתו המפורשת של בעלה המנוח.
אך מעבר לעיסוק המורבידי בקלטת – שלמרבה העצב, רק מאשש את דבריה של צ’אבק בדבר המרדף הבלתי פוסק אחר "דם וקרביים" – נשאלת השאלה, מה גורם למגישת טלוויזיה צעירה לביים את התאבדותה בשידור חי? אילו נסיבות הובילו לכך? מהן הסוגיות המוסריות שהאקט שלה מעלה? ומה זה אומר עלינו, על המדיה ועל מערכת היחסים שבין התקשורת לצופים?
1. כריסטין (עלילתי) / בימוי: אנטוניו קמפוס / ארה"ב / 2016
שני הסרטים עוררו עד כה עניין רב ואחרי חודשים של ציפייה, בשעות האחרונות עלה הטריילר המלא לסרטו של אנטוניו קמפוס, שהוקרן לאחרונה בפסטיבל טורונטו. למען האמת, הבחירה של קמפוס לעסוק בסיפורה של כריסטין צ’אבק נשמעת מאוד הגיונית בהתחשב בכך שהוא גם הבמאי של Afterschool – סרט עוכר שלווה, שנראה כאילו נעשה במסגרת סדנה של מיכאל האנקה, שעוסק בהשפעה של תכנים אלימים וסנסציוניים על צופים ובסף הרגישות הגבוה שאנו מפתחים כלפיהם כתוצאה מחשיפה נטולת תיווך והיררכיות. את דמותה של כריסטין מגלמת רבקה הול, שקצרה שבחים על הופעתה, כשלצדה מככבים בין השאר, מייקל סי הול וטימותי סימונס.
גרג צ'אבק, אחיה של כריסטין, טען לאחרונה כי סרטו של קמפוס מהווה ניצול ציני של מותה של אחותו. יחד עם זאת, הוא הצהיר כי לא צפה ואין בכוונתו לצפות בסרט.
2. קייט מגלמת את כריסטין (תיעודי) / בימוי: רוברט גרין / ארה"ב / 2015
סרטו של רוברט גרין, "קייט מגלמת את כריסטין", מוגדר אמנם כסרט דוקומנטרי אך הוא נוקט בגישה לא שגרתית שמטשטשת את הגבול בין מציאות לדמיון. הוא מתחקה אחר ניסיונותיה של השחקנית קייט שיל ("בית הקלפים") להבין את כריסטין ואת המצב בו הייתה שרויה, מתוך כוונה לגלם את דמותה בסרט אודותיה. על-פי הדיווחים, הסרט כולל מעט צילומי וידיאו של צ'אבק, אם כי יותר מהשניות הספורות שניתן לאתר כיום ברשת. הוא הוקרן השנה בפסטיבל דוקאביב, במסגרת תחרות "עומק שדה".
3. שדרה של חלומות שבורים: סיפורה של כריסטין צ’אבק
עוד על סיפורה של צ'אבק, תוכלו למצוא במסגרת סדרת הטלוויזיה הדוקומנטרית "שדרה של חלומות שבורים", אשר שודרה בערוץ E. יותר מדי עומק ורגישות לא תמצאו כאן (בכל זאת ערוץ E), אבל מה שכן, הוא כולל התייחסות להשפעתו של האירוע הקשה על הסאטירה של סידני לומט, "רשת שידור", משנת 1976 וכן צילומי טלוויזיה ספורים של צ'אבק עצמה.
4. סרט קצר: The Last 15 / בימוי: אנטוניו קמפוס / ארה"ב / 2007
למעט "כריסטין", הפילמוגרפיה של אנטוניו קמפוס כוללת כאמור גם את Afterschool עם עזרא מילר ואת "סיימון קילר" בכיכובו של בריידי קורבט. פרט לשלושת הפיצ'רים בבימויו, קמפוס הפיק בין השאר את דרמת המתח "מרתה מייסי מיי מרלן" ולאחרונה את הדרמה "ג'יימס ווייט". אך לפני הכל, הוא ביים סרט קצר ומטריד בשם "The Last 15", שהיה מועמד לפרס דקל הזהב במסגרת הקצרים של פסטיבל קאן לשנת 2007. לא לבעלי לב חלש.

אודות המחבר

עמית לוי, בעל תואר ראשון בלימודי קולנוע מאוניברסיטת תל-אביב. החל מדצמבר 2009, כותב את בלוג התרבות "פריק – מגזין אלטרנטיבי"; סיפורים קצרים פרי עטי התפרסמו במגזינים "אתה נמצא כאן" ו"Shortcuts", ומשך תקופה קצרה שימשתי כיועץ אמנותי בפסטיבל הבינלאומי לקולנוע גאה.
אין לי פייסבוק, טוויטר או אינסטגרם, אך ניתן ליצור עמי קשר בתיבת המייל החורקת: amlmail@walla.co.il
בדומה לעליזה בארץ הפלאות, גם אתם ודאי תוהים לעצמכם: מהו המקום הזה וכיצד לעזאזל הגעתי לכאן? יתכן שאתם אף מנסחים זאת כמשחק מילים משעשע או כשיר עם פולני, אך כל אחד ומה שעובד עבורו.
כפי שוודאי ניחשתם, זהו בלוג. אף-על-פי שלעיתים מכונן בי חשק עז לסקר את מרכיבי ארוחת הבוקר שלי, "פריק – מגזין אלטרנטיבי", הוא בלוג תרבות. הבלוג עלה לראשונה ב-23 בדצמבר 2009, ומונה כיום למעלה מ-500 רשומות בנושאים מגוונים, כגון: קולנוע עולמי/אסיאתי/קווירי/אינדי, פסטיבלי קולנוע מקומיים ובינלאומיים, סרטים קצרים, סדרות בריטיות, ספרות אמריקאית, ספרות פולחן, סיפורים קצרים, קומיקס, מד"ב, אמנות, מוסיקה, קיי-פופ, קיי-אינדי, ג'יי-רוק, בנים אסייתיים, תרבות יפנית ועוד. אם אחד מהנושאים הללו מדבר אל לבכם – You R More Than Welcome!
את "פריק" התחלתי לכתוב במקור משתי סיבות עיקריות: לעדכן חברה טובה שנסעה לטיול בן חצי שנה בהודו (וכבר הספיקה לחזור, מן הסתם) ולעצב ארון מגירות שיאפסן את כל תחומי העניין שלי. מאז, כפי שאומרים, הכל היסטוריה וקישורים בויקיפדיה.
הבלוג מתעדכן (בשאיפה) לפחות פעמיים-שלוש בשבוע ואף ניתן להצטרף לשירות מנויים במייל שיזכה אתכם בהודעה חיננית עם עליית כל פוסט חדש. כמו כן, אתם מוזמנים ללנקק, לרבלג, ללייקק ולהביע את אהדתכם במילים מקוריות ומתוכני קאפקייקס.
בלו בנעימים, עמית
Chch
תגובות:
1. משחק מעולה. רבקה הול חייבת לקבל יותר הכרה. כ"כ אנדרייטד.
2. איפה אפשר לצפות בסרט העלילתי?
3. שמעתי על המקרה אך לא ידעתי שעשו עליה סרט. נשמע מעניין

4 תגובות בנושא “סיפורה המצמרר של מגישת הטלוויזיה כריסטין צ’אבק בשני סרטים חדשים”

  1. 1. אתר: בלוג תרבות בדגש על קולנוע אינדי, זר ודוקו. (שם הבלוג המקורי: פריק – כל מה שאלטרנטיבי).
    2. הכותב: בלוגר. סיקור, ביקורות והמלצות.
    3. קהל יעד: חובבי קולנוע ותרבות.

    * לינקים: אודות, ארכיון, רישום לבלוג

    התלבטות: האם לכלול בפוסט וידיאו (פורמט קבוע)
    או לחילופין; תמונות סטילס מתוך הסרטים ובנפרד לכלול בפוסט לינקים לוידיאו (טריילרים).

  2. ניתן להוסיף "טיזר" של תמונות סטילס על מנת למשוך את הצופה בהתחלה ולבסוף לתת את הוידיאו שישאב את הצופה לחוויה.
    אישית אני תמיד מתבאסת שאני קוראת כתבה ומקבלת בסוף לינק לוידיאו ולא אפשרות לנגן אותו כבר בעמוד.

  3. היי אליס, כתבה מרתקת! רעיון מעניין מאוד
    רעיון להוסיף בצד סקר או דירוג של הגולשים לסרט, בנוסף לביקורת כתובה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *